אודות- יצחק בלפר

יצחק בלפר נולד בפברואר 1923 בווארשה – פולין.

אביו (חיים) היה סוחר פשוט ואימו ( אסתר) מטופלת בשישה ילדים.יצחק התייתם מאביו בהיותו בן 4 ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר. הם השתכנו בפרברי וורשה בבית קטן, סבו וסבתו, אימו וחמשת אחיו.את חינוכו הראשון קיבל יצחק ב”חדר” היות ומשפחתו הייתה יהודית דתית – סבו ( יחזקאל ) היה גבאי בבית הכנסת המקומי.בהיותו בן שבע ( 1930) – עקב מצבם הכלכלי אל מול הרצון להעניק חינוך טוב ומשמעותי, החליטה אימו של יצחק לנסות ולהכניסו לבית היתומים המיוחד של יאנוש קורצ’אק ( ד”ר הנריק גולדשמיט ) .יאנוש קורצ’אק ראיין את יצחק ואימו בשיחה קצרה שבסופה הסכים לקבל את יצחק לבית היתומים.יצחק שהה שבע שנים ( 1930-1937) נפלאות ומשמעותיות ביותר בין כותלי בית היתומים בר”ח קרוכמלנה 92 בווארשה.

במהלך שנים אלו חלק יצחק את לימודיו בין בית הספר המקומי לבין בית היתומים שם התגורר עם 104 ילדים יתומים בגילאים שונים. יצחק חזר לביקורים סדירים בבית אימו במהלך השנים.בבית היתומים בעידודה ותמיכתה של סטפה וילצ’נסקה ( יד ימינו של קורצ’אק ) החל יצחק את צעדיו הראשונים בציור.

בתום תקופת הלימודים המקובלת בבית היתומים, הגיש יצחק בקשה מיוחדת להמשיך ולהתנדב שנה נוספת לעזרה  בבית היתומים וכך היה.

בגיל 15 – (1937) סיים יצחק את לימודיו בבית היתומים וחזר לחיק משפחתו לעזור בפרנסת המשפחה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ( 1939) , כבשו כוחות גרמניים נאצים את פולין. ידם הקשה , האכזרית והבלתי אנושית החלה להכות ביהודי וורשה – בהשפלות ,באלימות פיזית וברמיסת כבודם וחירותם.יצחק אשר התחנך על ברכיו של קורצ’אק לכבוד לזולת וליושר כבר בהיותו ילד לא יכול היה להסכים ולהבין את יחסם של הנאציים -קיבל החלטה בהיותו בן 17 לברוח מפולין ולהצטרף לצבא הרוסי על מנת להלחם ולעזור למגר את הכובש הגרמני.יצחק פנה עם חבר לקבל את בירכתו של קורצ’אק לצעדם זה.יאנוש קורצ’אק אכן נתן את בירכתו ואף ציידם במעט דמי כיס.

באפריל 1940 החל מסע בריחתם של שני הנערים לכוון רוסיה, תחת עיניהם הפקוחות והביקורות התכופות של הנאציים.

מסע שפרטיו כמו לקוחים מסרט בדיוני על זמנים אפלים , צייד אנשים-בני אדם כחיות.

יצחק הצליח לחצות את הגבול לצד הרוסי באזור מלקיני שם כונסו הנמלטים במחנה פליטים.

לאחר מספר שבועות החל את דרכו כפליט מחוסר כל ברחבי רוסיה ועבד ככורה פחם במכרות שבהרי אורל  עד תחילת 1941.

לאחר מכן הוא נדד לטשקנט שם התגייס יצחק לצבא האדום, והוצב באחד מגדודי הפרשים בצבא. עם פירוק הגדוד בו שרת נשלח יצחק לעבוד בבית חרושת חיוני שם עבד עד תום המלחמה.

ב- 1946 עם סיום המלחמה חזר יצחק מלא תקווה לוורשה שם גילה את גודל האסון והזוועה. יצחק מצא את וורשה בחורבות שמתוכם התחוור לו שאיש מבני משפחתו כמו גם מבית היתומים – לא שרד . כולם נרצחו בידיהם הנפשעות של הנאציים במחנה המוות בטרבלינקה – ללא כל זכר.

יחד עם עשרות אלפי פליטי שואה יהודיים החלו הנדודים ברחבי אירופה. מפולין עבר יצחק לצ’כיה משם לאוסטריה ולבסוף לאיטליה. דרכו עברה במחנות ארעיים ומקומות כינוס גדולים יותר עד הגיעו לגנואה שם נפגש לראשונה עם שליח הסוכנות היהודית שקרא לפליטים לעלות ארצה.

יצחק הצטרף לקבוצת פליטים/ מעפילים אשר יועדו להפלגה באוניית המעפילים –

” אף על פי כן ” ( מוצבת כיום בכניסה לחיפה ומשמשת כמוזיאון ההעפלה).

בשנת 1947 יצאה האוניה להפלגה לכוון חופי ישראל. עם הגיעם לקרבת החוף נעצרה האוניה בידי הכוחות הבריטיים והמעפילים נשלחו למחנות המעצר בקפריסין.

כשנתיים שהה יצחק במחנות בקפריסין (1947-1948) שם הרחיב את השכלתו האומנותית ברישום ופיסול על ידי הפסל זאב בן צבי. יצחק אף עבד שם כצייר במחנות החורף.

לאחר שחרור המחנות ב – 1948 עלה יצחק לארץ וגויס מיידית לשרות בצה”ל . יצחק שרת שנתיים כחייל מן השורה והמשיך בשרות מילואים פעיל עד גיל 55 .

יצחק התגורר ומתגורר מאז עלייתו לארץ בתל אביב. הוא החל את דרכו כדייר בצריפים של “שכונת מכלול” ( ככר אתרים כיום)

בשנת 1961 בהיותו בן 39 נשא יצחק את רעייתו רוזה ושנה לאחר מכן נולד בנו היחיד חיים.

בהיותו בן 42 השלים יצחק את לימודיו האקדמאים במכון אבני לציור ופיסול ,שנתיים נוספות בלימודי אומנות והתקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים.

בעיריית תל אביב עשה יצחק מספר תפקידים ובאחרון שבהם ,מונה ליועץ אומנותי בעיריית תל אביב. במקביל לתפקידיו יזם יצחק והקים חוגי ציור לעובדי העירייה ובני משפחותיהם.

בשנת 1976 הצטרף יצחק לסגל ההוראה באוניברסיטה העממית בתל אביב כמורה/מרצה לציור ואומנות, שם הוא לימד עד שנת 2007.

יצחק יצא לגמלאות בגיל 60 ומאז ועד היום במשך למעלה מ- 30 שנים מקדיש יצחק את כל כולו לאומנות ולפעילות הנצחה התנדבותית המשלבת אומנות , חינוך ומורשת מבית היתומים בדרכו של יאנוש קורצ’אק  ועדות חיה לטרגדיה שפקדה את העם היהודי בשואה.

מראשית דרכו האומנותית בארץ הקדיש יצחק את כישרונו להנצחת זכר השואה ומורשתו של יאנוש קורצ’אק. יצחק צייר במשך שנים רבות בצבעי שחור לבן בלבד ופיתח טכניקות ייחודיות לציוריו. בעשרים השנים האחרונות מצייר יצחק את נושאי השואה בשילוב צבעי שמן,מים,פסטל וטכניקות מעורבות וממשיך לפסל.

יצחק בלפר – תקציר עיקרי פעילויות

מאז עלייתו של יצחק לארץ בשנת 1947  מצייר יצחק ומציג בתערוכות רבות בארץ ובחו”ל- ציורים ופסלים הקשורים בנושאי השואה , הגבורה והחיים בבית היתומים של יאנוש קורצ’אק.

יצחק פיתח טכניקת ציור בצבע דפוס שחור על נייר והתמקד בציורי שחור לבן בלבד במשך כארבעים שנים. במהלך שלושים השנים האחרונות מצייר יצחק את הנושאים הללו בצבעים , מתוך מטרה ל”רכך” מעט את יצירותיו ובכך להציג גם את הפן היומיומי שבחיי הגטו בכלל ובבית היתומים בפרט.                          ציורי הצבע משלבים טכניקות שונות : צבעי שמן, צבעי מים, פסטל וטכניקה מעורבת. כל זאת בנוסף למספר פסלים שיצר יצחק אף הם בנושא זה .

גולת הכותרת בפסליו הוא ” שער השואה ” אותו סיים לא מכבר.

יצחק שותף ופעיל באופן רציף ( גם בימים אלו ) בפעילויות שונות להנצחת זכרו ומורשתו החינוכית של יאנוש קורצ’אק – פעילות התנדבותית. פעילויות אלו כוללות הרצאות לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים כאחד. ההרצאות משלבות עדות ואומנות ומלוות בתערוכות נודדות

( הדפסים המוצגים במקום). דוגמה מייצגת לפעילות זו הינה תערוכת ציורים פרי עבודותיו שהוצגה אשתקד במרכז “עינב” לתרבות ( בתל אביב ) ובה שולבו הרצאות לתלמידי כיתות ו’-ח’ מכמה בתי ספר באזור.

בנוסף למפגשים וההרצאות אותן מעביר יצחק לתלמידי בתי הספר השונים כחלק מפעילות הנצחה לקראת ציון יום השואה מדי שנה , חבר יצחק לתנועת הנוער ” מחנות העולים” – ויצר עימם חוברת הדרכה על פי דרכו ומורשתו של יאנוש קורצ’אק.

חוברת זאת משמשת כחלק ממערך ההדרכה והכשרת המדריכים הצעירים בתנועה.

כמו כן יצחק יזם ועזר בהקמת חדר זיכרון ומורשת למשנתו של יאנוש קורצ’אק ,בבניין המטה של תנועת הנוער “מחנות העולים” ברמת אפעל.

יצחק מקיים קשר הדוק עם אגודת יאנוש קורצ’אק בגרמניה וערך בשנים האחרונות תערוכות רבות בגרמניה. תערוכות אלו כמו בארץ מלוות תמיד בהרצאות בפני תלמידי בתי ספר וסטודנטים ממכללות למורים ואוניברסיטאות.

בעיר גינזבורג  שבגרמניה הוקמה בשנת 2003  אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ’אק והילדים , פרי עבודתו של יצחק. בעיר זו באופן פרדוקסלי מתגוררים צאצאיו של הנאצי מנגלה שלמרות התנגדותם ומחאותיהם – הוקמה האנדרטה.

במהלך השנים ,יצחק השלים שני פרוייקטיים המשלבים אומנות וחינוך. הראשון , בשיתוף משרד החינוך מחוז ת”א ובעזרת המפקחת לאומנויות דאז ( גב’ שרה כהן-בונן) הופק דיסק להוראת נושא השואה בבתי הספר דרך האומנות .

השני, בשיתוף הסתדרות המורים – הפקת לוח שנה ( תשס”ו) הכולל את תמצית מורשתו של יאנוש קורצ’אק בלווי יצירותיו של יצחק. לוח שנה זה הודפס בכמאה אלף עותקים ונשלח לבתיהם של המורים חברי ההסתדרות לקראת פתיחת שנת הלימודים.

לאחרונה הסתיים פרויקט נוסף בשיתוף משרד החינוך , בנושא קורצ’אק שיצחק שותף מלא בעשייה בתחום האומנותי – ערכת הסברה המכילה כ 13 כרזות בהן מופיעות יצירותיו.

יצחק השתתף במספר רב של ראיונות ברדיו בטלוויזיה הישראלית וכן הופיע ברשתות זרות (רשת הטלוויזיה הצרפתית,הפולנית ועוד)   בנושא השואה , בית הילדים של יאנוש קורצ’אק ואומנות.

כמו כן השתתף יצחק בסרטים שהופקו בנושא מורשתו ופועלו של יאנוש קורצ’אק, האחד בהפקת בית לוחמי הגטאות ” יאנוש קורצ’אק של

הילדים ” –  והשני בהפקת ערוץ הילדים ” המסע האחרון של הקוסם

הגדול “.

סרטים וראיונות אלו ,משודרים בארץ מדי שנה לקראת יום השואה.

בשנה החולפת הופק סרט קצר ( 25 דק’) על ידי משרד החוץ , על חייו ועבודתו האומנותית של יצחק בצל דמותו של יאנוש קורצ’אק. הסרט הופץ בין הנציגויות השונות של ישראל ואף הוקרן בסינמטק תל אביב בערב יום השואה 2014.

בנוסף , יצחק יזם והקים במקביל לעבודתו בעיריית תל אביב – את החוג הראשון לציור לעובדי העירייה ובני משפחותיהם. הוא עצמו לימד בחוגים אלו במשך כ – 6 שנים.

מאוחר יותר , במקביל לעבודתו וגם לאחר פרישתו לגמלאות מעיריית

ת”א , הוא המשיך את דרכו בהנחלת האומנות לציבור הרחב כמרצה לציור ואומנות באוניברסיטה העממית בת”א שם הוא לימד כ – 31 שנים.

ב- 2007 הוצגה תערוכתו של יצחק בלפר בנושא יאנוש קורצ’אק – האיש ופועלו , במוזיאון היהודי בלונדון. התערוכה הוצגה כ-5 חודשים ,זכתה לביקורו של הנסיך צ’ארלס ולהדים חיוביים רבים בקרב הקהילה היהודית ומחוצה לה. לציון יום השואה הבינלאומי ( 27/1/07) – שחל במועד הצגת התערוכה, הוזמן יצחק ללונדון. האירוע לווה בשורה של ערבי הרצאות על ידי יצחק ( בתרגום סימולטני ) משולבות בעדותו החיה.

בשנים 2014-2015 פרסם יצחק בלפר שני ספרים, הראשון ” בית לבן בעיר אפורה ” ( הוצאת גוונים ) ספר ביוגרפיה. והשני יצא לאחרונה ” האיש שידע לאהוב ילדים ” ( הוצאה עצמית בשיתוף בן גל הפקות ) ספר ילדים על החיים בבית היתומים של יאנוש קורצ’אק.